וודאי, אתן לך דוגמא ל-3 כלים פרקטיים להתמודדות עם הילדים שלנו

1)שיקוף – השיקוף הוא אחד מאבני היסוד של השפה המעצימה והוא למעשה מאפשר לילד לדעת ולחוש שההורה רואה מה הוא עובר ומבין אותו.
שיקוף מאפשר תחושת הכלה ואמפתיה. מבחינה פרקטית זה מה שעלינו לעשות על מנת ליישם את הכלי על הילד שלנו:
אומרים במילים את מה שהילד מרגיש/חושב/רוצה, אבל לא אומר, לדוגמא: "אני רואה שאתה כועס/ מאוכזב/ שמח" וכ'ו.
בצורה זו הילד לומד לדבר את מה שהוא מרגיש וצריך במקום להתנהג את מה שמרגיש.

2)זמן איפוס – מדובר בכלי שעוזר לילד (ולהורה) לעצור לרגע ולהגיב ממקום רגוע ומחושב הרבה יותר. בזמן סיטואציה סוערת עם הילד, פשוט נותנים לו זמן להתרחק פיזית ממקום הסיטואציה ונותנים לו זמן לאסוף את עצמו מחדש. חשוב מאוד להבין שלא מחנכים בזמן איפוס ולא מנהלים שום שיח שהוא אלא פשוט מאוד מציעים חיבוק ומזכירים שניתן לצאת מזמן האיפוס ברגע שירגע.

3)הכנה מראש – כאשר עומד לקרות משהו שונה מסדר היום שהילד מכיר, מהשגרה שלו, וכן במצבים בהם צפוי שיהיה קושי בתגובה שלו, אנו נסביר לילד ונכין אותו מראש מה עומד לקרות, כאשר הילד מוכן למה שעומד לקרות, יהיה קל לו יותר להתמודד עם הסיטואציה בזמן אמת. עצם ההכנה מראש יוצרת אמון בין ההורה לילד, ומעניקה לילד ביטחון.